דימום רקטלי המכונה גם דם בצואה הוא הפרשה של דם טרי בצבע אדום בהיר דרך פי הטבעת. כמות ההפרשה יכולה להיות קטנה או גדולה.
בכל מקרה של הופעת דימום בצואה, יש לעקוב אחר הדימום, משכו, תכיפותו ומידת חומרתו. כאשר הדימום מתארך וכרוך באובדן כמויות דם משמעותית, מדובר במצב שעלול להיות מסכן חיים ויש לפנות לרופא המטפל לצורך בדיקה והתאמת טיפול.
הדם יכול להיראות בצואה, באסלה או על נייר הטואלט ודימום קל בא לידי ביטוי בטיפות בודדות של דם טרי, אדום.
כאשר לדימום מתלווים כאבים, זהו לרוב סימן לכך שמקור הבעיה הוא בפי הטבעת.
התסמינים הם הפרשה מפי הטבעת של דם בצבע אדום או אדום־חום ושל קרישי דם.
גוון הדם בצואה תלוי בעיקר באזור שבו הדימום ממוקם במערכת העיכול. ככל שאזור הדימום קרוב יותר לפי הטבעת, הדם יהיה בגוון אדום בוהק יותר. לכן, דימום מהרקטום, מפי הטבעת ומחלקו התחתון של המעי הגס נוטה לצבע אדום חזק, ולעומת זאת דימום שמקורו בחלקים הראשונים של המעי הגס - המעי הגס הימני או הרוחבי - מתאפיין בדרך כלל בגוון אדום כהה או חום. בדימום ממערכת העיכול העליונה, צבע הצואה יהיה חום או שחור.
ניתן לחלק את הסיבות השכיחות לדימום מהסוג הזה לפי קבוצות:
• מחלות של אזור פי הטבעת והחלחולת - כמו , פיסורות טחורים וכיבים.
• ייתכן דימום רקטלי קל עקב עצירות ומעבר של צואה קשה דרך פי הטבעת.
• בעיות אנטומיות (מבניות) - בעיקר מנוכחות של "כיסים" (הנקראים סעיפים או דיברטיקולוזיס) במעי הגס שגורמים לבעיות בהספקת הדם למעי (איסכמיה).
• גידולים כמו סרטן המעי הגס.
• דלקת של המעי - למשל בגלל זיהום או חשיפה לקרינה - וכן מחלות דלקתיות כמו מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
• לאחר פעולות פולשניות כמו קולונוסקופיה שבמהלכה נכרתו פוליפים או נלקחה ביופסיה.
• כלי דם שטחיים לא תקינים בדופן המעי (אנגיודיספלזיה)
• לאחר טיפול בהקרנות לאגן עקב ממאירות, למשל בבלוטת הערמונית.
סעיפים הם "כיסים" היוצאים מדופן המעי הגס ולבלוט דרך נקודות חלשות במעי הגס. כל כיס כזה מכונה 'סעיף' (דיברטיקולה).
כמחצית מכל האוכלוסייה בעולם המערבי בגילאי 60-80, וכמעט כל בני האדם מעל גיל 80 לוקים במחלת סעיף.
כאשר הכיסים מזדהמים או הופכים דלקתיים, מכונה הבעיה 'דלקת סעיף' (דיברטיקוליטיס). שכיחות הופעת הדלקת היא 10%-25% ממקרי מחלת הסעיף.
מאוד שכיח בגילאים מבוגרים בעולם המערבי. יכול לגרום לכאבי בטן ולעצירות. לעיתים הסעיפים גורמים גם לדימום, דלקת או התנקבות של דופן המעי. טיפול בסימפטומים עי טיפול תרופתי בעצירות או בכאבי הבטן. במידה ויש סיבוכים יש לבצע ניתוח לכריתת חלק מהמעי עם הסעיפים.
סרטן (ממאירות) שמקורה מהמעי הגס. יכול לגרום לכאבי בטן, ירידה במשקל, שינויים בהרגלי היציאה, דימום מפי הטבעת. אולם יכול להתגלות גם ללא כל תלונות מצד המטופל. בדיקת הבחירה לגילויה הינה קולונוסקופיה.
מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית ממשפחת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), המאופיינת בדלקת עמוקה העשויה לערב כל אזור במערכת העיכול - מהפה ועד פי הטבעת, אם כי לרוב פוגעת במעי הדק ובעיקר באילאום ובמעי הגס. הדלקת במחלה זו חודרת לכל שכבות דופן המעי, מה שמבדיל אותה ממחלות דלקתיות אחרות. לרוב המחלה מתאפיינת בפרקי התלקחות המתחלפים עם תקופות רגיעה, כאשר תסמיניה השכיחים כוללים כאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל, עייפות, ולעיתים חום או דימום רקטלי.
הסיבה המדויקת להתפתחות קרוהן אינה ידועה, אך נמצא קשר בין נטייה גנטית, תגובה חיסונית לא תקינה לסביבה, והרכב דופן המעי. ניהול המחלה דורש מעקב רפואי והערכה רב תחומית, כאשר מטרות הטיפול הן הפחתת הדלקת, השגת הפוגה (רמיסיה), שמירה על איכות חיים ומניעת סיבוכים. הגישות הטיפוליות כוללות תרופות נוגדות דלקת, מדכאות מערכת החיסון, טיפולים ביולוגיים, תזונה מותאמת ולעיתים ניתוח להסרת קטעים פגועים של המעי, כאשר ההחלטה הטיפולית מותאמת באופן אישי על פי חומרת התסמינים והיענות המטופל.
מחלת קרוהן אינה ניתנת לריפוי מלא בשלב זה, אך טיפולים מודרניים מאפשרים הפחתה משמעותית של התסמינים ושיפור מהותי באיכות החיים, וגם בעת תקופות רגיעה נדרש מעקב רפואי למניעת התלקחות נוספת ולזיהוי סיבוכים אפשריים. מומלץ להתייעץ עם צוות ייעודי למחלות מעי דלקתיות, לשלב תמיכה תזונתית, ולהיוועץ באנשי מקצוע מוסמכים ביצירת תוכנית ניהול כוללת המחויבת לאיכות חיים מיטבית
ביופסיה היא פעולה רפואית שבמהלכה נלקחת דגימה קטנה של רקמה מהגוף לצורך בדיקה מיקרוסקופית במעבדה.
מטרת הבדיקה היא לזהות שינויים בתאים, לקבוע אם מדובר בתהליך דלקתי, זיהומי או גידולי, ולעזור לרופא לבחור את הטיפול המתאים ביותר. את הדגימה ניתן לקחת ממקומות שונים בגוף - למשל מהקיבה בזמן גסטרוסקופיה, מהעור, מהכבד או מאזורים אחרים - בהתאם לחשד הרפואי.
הבדיקה נעשית לרוב בהרדמה מקומית או כחלק מבדיקה אנדוסקופית, והיא נחשבת בטוחה ופשוטה.
פיסורה הינו קרע בשריר פי הטבעת. נגרם עקב עצירות כרונית.
גורם לכאבים ולדימום מפי הטבעת. הטיפול הינו במניעת עצירות, וטיפול תרופתי מקומי להקלת הכאבים או טיפול ניתוחי.
טחורים הינם כלי דם טבעיים של פי הטבעת הבולטים החוצה, בדרך כלל עקב עצירות כרונית. בנשים אופייני לאחר הריונות ולידות. בדרך כלל אינו גורם לתלונות. יכול לגרום לכאבים או דימום. הטיפול הינו טיפול בעצירות, טיפול תרופתי מקומי ולעיתים רחוקות יש לבצע ניתוח טחורים או הוצאת טחורים.
קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית השייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), אשר מתאפיינת בדלקת מתמשכת ברירית המעי הגס בלבד. הדלקת תמיד מערבת את הרקטום ועלולה להתפשט באופן רציף לכל אורכו של המעי הגס, ולעיתים רחוקות גם לחלק הסופי של המעי הדק.
המחלה גורמת להיווצרות כיבים ופצעים בדופן הפנימית, ובהתאם לשטח הדלקת משתנה עוצמת התסמינים: כאבי בטן, שלשולים תכופים (לעתים עם דם או מוגלה), דחיפות במתן יציאות, ירידה במשקל, עייפות, חום ובמקרים מסוימים פגיעה בגדילה בילדים.
המחלה מתאפיינת בתקופות התלקחות והפוגה, ויכולה להתפרץ בכל גיל אך נפוצה בעיקר בגילאי 15-30. הסיבה המדויקת אינה ידועה, אך ההשערות הן לעירוב גנטי, סביבתי ותגובת יתר של מערכת החיסון נגד חיידקי מעי מועילים או פתוגנים זרים, מה שמוביל לתגובה דלקתית לא-מבוקרת. קוליטיס כיבית דורשת טיפול תרופתי קבוע ולרוב גם מעקב גסטרואנטרולוגי.
התרופות מיועדות לדיכוי הדלקת ולבקרה על פעילות מערכת החיסון. במקרים חמורים ובעת סיבוכים, ייתכן צורך בניתוח לכריתה מלאה או חלקית של המעי הגס. ישנם כיום כ-21 אלף חולי קוליטיס בישראל, ובשנים האחרונות חלה עלייה בתחלואה במדינות מערביות.
בדיקות האבחון כוללות בין השאר קולונוסקופיה ובדיקות דם, וכן בדיקת קפסולה וידאו חדשה המאפשרת סריקה מלאה ולא פולשנית של המעי הגס לצורך הערכת הדלקת ומעקב אחר המחלה.