אבנים בכיס המרה הן הצטברויות של כולסטרול או חומרים אחרים בכיס המרה שעלולות לחסום את דרכי המרה. מצב זה, המכונה כולליתיאזיס, גורם לכאבי בטן, דלקת בכיס המרה או בלבלב ואף לצהבת.

נתון סטטיסטי מעניין: משערים שבערך ל-20% מהאוכלוסייה יש אבנים בכיס המרה.

האבחון נעשה באמצעות אולטרסאונד והטיפול מבוסס על כריתת כיס המרה בניתוח לפרוסקופי או הוצאה אנדוסקופית של האבנים בהליך ERCP, בהתאם למיקום ולחומרת הסימפטומים.

מכשיר Overstitch - "ידיים כירורגיות" ללא סכין

מערכת ה-Apollo Overstitch היא פלא טכנולוגי המורכב על גבי האנדוסקופ הרגיל. עד לפיתוחה, גסטרואנטרולוגים יכלו רק "לצרוב" או לשים קליפסים שטחיים שנופלים מהר.

ה-Overstitch מאפשר לד"ר ווסקו לבצע פעולה כירורגית אמיתית דרך הפה:
המחט המיוחדת תופסת את כל עובי דופן הקיבה (Full Thickness) - גם את הרירית וגם את השריר - ומבצעת תפרים חזקים ועמידים שמחזיקים מעמד לאורך שנים.

ד"ר ווסקו משמש כמדריך (Proctor) לשימוש במכשיר זה, מה שמבטיח רמת דיוק ומיומנות מהגבוהות ביותר שיש.

EUS (אולטרסונוגרפיה אנדוסקופית) משלב אנדוסקופ עם מתמר אולטרסאונד כדי לספק תמונה מדויקת של שכבות דופן מערכת העיכול, מערכת המרה, הלבלב, דרכי המרה והלבלב, וכן רירית הקיבה, התריסריון והושט.
‍
הבדיקה משמשת לאבחון גידולים, אבני מרה, ציסטות בלבלב ומחלות של דרכי מרה ומאפשרת ביצוע ביופסיות מחט (FNA) מדויקות תחת הנחיה ישירה.
השיטה מספקת הדמיה באיכות גבוהה ומאפשרת טיפול זעיר‑פולשני.

אזופגיטיס היא דלקת הפוגעת ברקמות של הושט. דלקת זאת גורמת לעיתים קרובות לכאבים בזמן בליעה, קושי בבליעה וכאבים בחזה. הגורמים לכך כוללים חזרה של חומצות מהקיבה לתוך הושט, בליעת תרופות, זיהום ואלרגיות.

אזופגיטיס אאוזינופילית היא דלקת כרונית של רירית הוושט הנגרמת כתוצאה מתגובה חיסונית-אלרגית, שבה מצטברים תאי דם לבנים מסוג אאוזינופילים (Eosinophils) בדופן הוושט. מצב זה מוביל לדלקת מתמשכת ולשינויים מבניים ברקמה, שעלולים לגרום להיצרות הוושט ולפגיעה בתפקוד הבליעה.

המחלה מופיעה לעיתים קרובות אצל אנשים בעלי נטייה אלרגית (כגון אסתמה, נזלת אלרגית או אקזמה), ונחשבת לתגובה אלרגית למרכיבי מזון או לגורמים סביבתיים מסוימים.

האבחנה מתבצעת באמצעות גסטרוסקופיה ונטילת ביופסיות מדופן הוושט, בהן נצפית נוכחות מוגברת של אאוזינופילים. לעיתים יש צורך בהערכת רגישות למזונות באמצעות אלרגולוג.

‍

אזופגיטיס זיהומית מתפתחת כאשר ווירוסים (למשל הרפס או CMV), פטריות (Candida) או חיידקים מדביקים את הוושט, לרוב על רקע דיכוי חיסוני. התסמינים כוללים כאב בבליעה, חום, קושי בבליעת מוצקים ונוזלים ולעיתים צרבת. האבחנה מתבצעת באמצעות אנדוסקופיה ולקיחת תרביות, והטיפול מותאם לגורם: תרופות אנטי‑ויראליות, אנטי‑פטרייתיות או אנטיביוטיקה.

זוהי דלקת נדירה יחסית אשר לוקים בה אנשים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה כמו לדוגמא אנשים עם איידס או סרטן.

אכלזיה היא הפרעת תנועתיות נדירה של הוושט שבה השרירים אינם מתכווצים כראוי והשוער הוושטי התחתון אינו נרפה בזמן בליעה. התוצאה היא הצטברות מזון בוושט, פליטה, כאבים בחזה וירידה במשקל. האבחון מתבצע בעזרת מנומטריה של הוושט ושיקוף בריום. טיפול כולל הרחבה פנאומטית של הסוגר, הזרקת חומר להרפיית השריר או ניתוח להארכה (POEM או Heller myotomy).

מכשיר מתקדם העשוי צינור ארוך, צר וגמיש ובנוי מסיבי זכוכית וסביבו מעטה מחומר פלסטי. עוביו של האנדוסקופ כאצבע ובאמצעותו ניתן להסתכל אל תוך חלל הקיבה או המעי ולבצע פעולות שונות בו זמנית. בזמן בדיקה אנדוסקופית, ניתן בקלות לכוון את קצה המכשיר בתוך מערכת העיכול. פרט להסתכלות ובדיקה קפדנית, ניתן במהלך הבדיקה לקחת דגימת רקמה (ביופסיה), לשאוב מיץ מרה או מיץ קיבה ולברר נוכחות זיהום במערכת העיכול.

כך למשל אנדוסקופ ישר משמש לבדיקת מפרקים, בעוד אנדוסקופ גמיש עוזר בבדיקה של המעי הגס.

אנדוסקופיה היא מונח גג (מונח כללי) המתייחס לבדיקות המבוצעות באמצעות מכשירים אנדוסקופיים שונים. בדיקה זו נוגעת בדרך כלל לחקר דרכי העיכול העליונות, ולכן מכונה לעתים גם גסטרוסקופיה.

עם זאת, הבדיקות האנדוסקופיות נקראות על שם האיבר הנבדק במסגרתן.
לדוגמה, בדיקה של דרכי העיכול התחתונות נקראת קולונוסקופיה והיא מבוצעת באמצעות קולונוסקופ.

בדיקות אנדוסקופיות מבוצעות דרך הפתחים הטבעיים של הגוף (פה/ישבן).
אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות כרוכה בדרך כלל בהחדרת צינור (אנדוסקופ) ארוך וגמיש לוושט דרך הפה. מצלמה זעירה הממוקמת בקצה המכשיר מאפשרת לרופא לבחון את הוושט, הקיבה והחלק העליון של המעי הדק (התריסריון).

למידע מפורט ומעשיר על אנדוסקופיה מתקדמת, אנו מזמינים אתכם לעיין בעמוד אנדוסקופיה מתקדמת.

הבדיקה מבוצעת בעזרת מכשיר גמיש (אנדוסקופ) המוחדר דרך הפה לתוך התריסריון ומגיע עד לפתח צינור המרה והלבלב.
דרך תעלת האנדוסקופ, מוחדרת צינורית פלסטית לתוך פתח הפפילה ודרכה מוזרק חומר ניגוד על בסיס של יוד, המאפשר (תחת שיקוף רנטגן) להדגים את צינורות המרה והלבלב.

בעזרת ERCP אפשר לבצע גם פעולות טיפוליות כמו הוצאת אבנים מדרכי המרה והלבלב, הרחבת הצרויות (חסימה) ונטילת דגימות רקמה (במקרה של חשד לסרטן או מצב טרום סרטני) והכנסת תומכן (סטנט) לצורך ניקוז המרה והלבלב ושמירתם פתוחים למשל במצבים בהם ישנה חסימה.

בדיקת ERCP הינה בדיקה האורכת בממוצע כ- 40 דקות.

הבדיקה מתבצעת תחת טשטוש (סדציה), הניתן דרך הוריד לפני הבדיקה.

לאחר קבלת הטשטוש יוכנס לפיך "מחזיק שיניים", אשר מטרתו שמירה על פה פתוח לאורך כל הבדיקה.

הבדיקה מבוצעת בשכיבה על צד שמאל או על הבטן. במהלך הבדיקה יחוברו לגופך מכשירי ניטור לבדיקת קצב הלב, לחץ הדם ופעילות הנשימה.

במהלך הבדיקה הרופא מכניס את המכשיר דרך הפה וממקם אתו באזור הפפילה, שהיא פתח של דרכי מרה ולבלב לתוך מעי דק. דרך הפפילה ניתן להכנס לדרכי מרה או לבלב לצורך טיפול, לדוגמה ניקוי אבנים, לקיחת ביופסיה מגוש או פתיחת חסימה.

במקרים מסוימים המטופל יקבל אנטיביוטיקה מניעתית בזמן הפעולה לצורך מניעת זיהום.

ניתוח לפרוסקופי הינו טכניקה נפוצה הנעשית דרך חורים קטנים בגוף ( 5-10 מילימטרים) מה שמייתר את הצורך בניתוח פתוח ומאפשר החלמה מהירה.

בבדיקה זאת משתמשים במכשיר שמודד מתי עולה החומצה בוושט ולמשך כמה זמן. בבדיקה מכניסים קטטר - צינור דק וגמיש - דרך האף לתוך הושט.
במהלך הבדיקה הקטטר נשאר במקומו ומחובר למחשב קטן שנמצא על מתניי הנבדק.

בדיקה למדידת תנועתיות הוושט - בדיקה זאת בודקת את לחץ ותנועתיות הוושט והיא מתבצעת על ידי הכנסת קטטר דרך האף שמגיע לוושט.
הטיפול לצרבת ולסימפטומים האחרים של תסמונת ההחזר הוושטי מתחיל לרוב בנטילת תרופות ללא מרשם השולטות בחומצה.
במקרים בהם אין הקלה בסימפטומים ולאחר מספר שבועות יכול הרופא להמליץ על תרופות חזקות יותר ולעיתים אף ניתוח.

בדיקת בראבו (Bravo pH monitoring) היא בדיקה מתקדמת לניטור רמת החומציות בוושט במשך 48 עד 96 שעות, במטרה לאבחן מחלת רפלוקס (GERD). במהלך גסטרוסקופיה מוצמדת לקיר הוושט קפסולה קטנה, המשדרת נתונים באופן אלחוטי למכשיר נייד שהמטופל נושא עמו.

הבדיקה מאפשרת מעקב מדויק אחר חומציות הוושט בזמן פעילות יומיומית רגילה, כולל אכילה ושינה, ובכך מספקת תמונה אמינה על הקשר בין תסמינים כמו צרבת או כאב חזה לבין עליית חומצה מהקיבה. הקפסולה נושרת מעצמה לאחר מספר ימים ויוצאת מהגוף באופן טבעי.

בדיקה פשוטה ומומלצת לאבחון סרטן המעי הגס. במקרה של תוצאה חיובית של דם סמוי בצואה יתכן ומעידה על הימצאותם של פוליפים מאחר ופוליפים וסרטן נוטים לדמם.
עשויות לחלוף שנים רבות עד שפוליפ יתפתח לסרטן.
יחד עם זאת מאחר שחולף זמן רב מהיווצרות הפוליפ ועד שהוא הופך לסרטן, יש מרווח זמן ממושך המאפשר גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס ולרוב המטופל יופנה לבדיקת קולונוסקופיה.

ביופסיה היא פעולה רפואית שבמהלכה נלקחת דגימה קטנה של רקמה מהגוף לצורך בדיקה מיקרוסקופית במעבדה.
מטרת הבדיקה היא לזהות שינויים בתאים, לקבוע אם מדובר בתהליך דלקתי, זיהומי או גידולי, ולעזור לרופא לבחור את הטיפול המתאים ביותר. את הדגימה ניתן לקחת ממקומות שונים בגוף - למשל מהקיבה בזמן גסטרוסקופיה, מהעור, מהכבד או מאזורים אחרים - בהתאם לחשד הרפואי.
הבדיקה נעשית לרוב בהרדמה מקומית או כחלק מבדיקה אנדוסקופית, והיא נחשבת בטוחה ופשוטה.

בקע סרעפתי (hiatal hernia) הוא מצב בו חלק מהקיבה נדחף לכיוון מעלה דרך הסרעפת. בסרעפת יש פתח קטן (hiatus) בו עובר הוושט בדרכו לקיבה.

מתגלה כאשר בודקים את הגורמים לצרבת, כאבים בחזה או כאבי בטן. רוב האנשים שלהם בקע סרעפתי אינם מרגישים תסמינים ולא נזקקים לטיפול. אם תסמינים כמו צרבת וחומצה שעולה מהקיבה לוושט (רפלוקס) חוזרים ונשנים ניתן לטפל בהם בתרופות או ניתוחים.

מידע כללי

הקיבה יכולה להידחף דרך הפתח הזה ולגרום לבקע סרעפתי. ברוב המקרים בקע קטן אינו גורם לבעיות ומרבית האנשים לא יודעו שהוא קיים. אבל בקע סרעפתי גדול עלול להביא למצב בו אוכל וחומצה עולים בחזרה בוושט וגורמים לצרבת וכאבי חזה.

תרופות יכולות להקל על הסימפטומים אך לעיתים בקע סרעפתי גדול דורש ניתוח כאשר הבקע מתפתח ושרירים ורצועות האזור הפתח בסרעפת מחלשים ומאפשרים לחלק מהקיבה לבלוט לתוך חלל בית החזה.

גזים במערכת העיכול מתבטאים בגיהוק (פליטת הגז דרך הפה) או בנפיחה (פליטת הגז דרך החלחולת).
מרבית האנשים מייצרים בין חצי ליטר לליטר וחצי גז מדי יום, ופולטים גזים עד 14 פעמים ביום.

זוהי תופעה טבעית תקינה של הגוף. ברוב המקרים פליטת הגז היא ללא ריח, אך יש מקרים שבהם נפלט ריח שאינו נעים לסביבה. כמו כן, תופעת הגזים עשויה לגרום לנפיחות וכאבי בטן ומי שחווה אותה קצת מעבר לכמות הממוצעת, עשוי מאוד לסבול ואף לחוש פגיעה באיכות החיים. טיפול בגזים במערכת העיכול באופן נכון ומדויק, עשוי מאוד לעזור בהפחתת הגזים, הנפיחות בבטן וכאבי הבטן.

אצל מטופלים בני חמישים ומעלה נשקלת בדרך כלל גם האפשרות של סרטן המעי הגס. כך גם כאשר יש במשפחת המטופל מקרים קודמים של סרטן במערכת העיכול. עניין זה חשוב במיוחד במקרים בהם המטופל לא עבר מעולם בדיקה של המעי הגס כגון סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה (בדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול התחתונה).

מקבץ תאים שהחלו להתחלק באופן בלתי מבוקר.

גידול שפיר -  הוא גידול שהתאים שלו אינם מתפשטים לאיברים אחרים בגוף - אך אם הם ממשיכים לגדול באזור המקורי וגדילתם עלולים לגרום ללחץ על האיברים הסמוכים.

גידול ממאיר - הוא סרטני באופיו, מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות. ללא טיפול עלול לשלוח גרורות לאזורים נוספים בגוף, לרקמות סמוכות ולהרוס אותן.  לעיתים תאים ניתקים מן הגידול המקורי (הראשוני) ומתפשטים לאיברים אחרים בגוף, דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה.
כשתאים אלה מגיעים לאזור חדש, הם עלולים להמשיך להתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים 'גידול משני' (שניוני) או 'גרורה'.

סימפטומי הגידול תלויים במיקומו. לדוגמא, גידול בריאות עלול לגרום לשיעול, קוצר נשימה או לכאב בחזה. גידולים במעי עלולים לגרום לאיבוד משקל, לשלשול, לעצירות, לאנמיה ולדם בצואה.

או בקיצור "גסטרו", היא תחום ברפואה המטפל במחלות של מערכת העיכול ובאיברי מערכת העיכול, הכוללים את הקיבה, הוושט, המעיים, דרכי המרה והלבלב. פירוש המילה גסטרואנטרולוגיה הוא: גסטרו = קיבה, אנטרו = מעיים, לוגוס = תורה.

הגסטרואנטרולוגיה עשתה צעדי ענק והתפתחה טכנולוגית בעיקר בכל הקשור לניתוחים ודרכי אבחון מתקדמות.
בין הבדיקות המוצעות במכוני הגסטרו ניתן למצוא קולונוסקופיה, גסטרוסקופיה, סיגמואידוסקופיה ועוד. אם בעבר היה צורך "לפתוח את הבטן" בכל ניתוח, כיום מרבית מהפרוצדורות הרפואיות מתבצעות בניתוחים זעיר פולשניים באמצעות אנדוסקופ.

הינה בדיקה המשמשת לצפייה בוושט בקיבה ובתריסריון (החלק הראשון של המעי הדק). הבדיקה מבוצעת ע"י החדרת אנדוסקופ לפיו של הנבדק. האנדוסקופ הינו צינור גמיש בקוטר של כ- 1 ס"מ, המכיל מקור אור ומצלמה.

בתוך האנדוסקופ קיימות תעלות עבודה המאפשרות לשאוב, להזריק אויר ומים ולהעביר מכשירים לצורך טיפולים שונים.
האנדוסקופ מאפשר במידת הצורך, שימוש במכשור נוסף, למשל לשם נטילת ביופסיה או ביצוע כריתה של פוליפ במהלך הבדיקה.

נטילת דגימות מרקמה חשודה במערכת העיכול ואיברים סמוכים בדרך אנדוסקופית תחת הכוונת מערכת על קול הנלוות לאנדוסקופ (EUS).

השיטה מאפשרת גישה לאיברים רבים בגוף, במקביל להערכת התפשטות המחלה הממארת לצורך תכנון ניתוחים ושיטות טיפול.

דימום רקטלי המכונה גם דם בצואה הוא הפרשה של דם טרי בצבע אדום בהיר דרך פי הטבעת. כמות ההפרשה יכולה להיות קטנה או גדולה.

בכל מקרה של הופעת דימום בצואה, יש לעקוב אחר הדימום, משכו, תכיפותו ומידת חומרתו. כאשר הדימום מתארך וכרוך באובדן כמויות דם משמעותית, מדובר במצב שעלול להיות מסכן חיים ויש לפנות לרופא המטפל לצורך בדיקה והתאמת טיפול.

הדם יכול להיראות בצואה, באסלה או על נייר הטואלט ודימום קל בא לידי ביטוי בטיפות בודדות של דם טרי, אדום.

כאשר לדימום מתלווים כאבים, זהו לרוב סימן לכך שמקור הבעיה הוא בפי הטבעת.

‍

התסמינים הם הפרשה מפי הטבעת של דם בצבע אדום או אדום־חום ושל קרישי דם.

גוון הדם בצואה תלוי בעיקר באזור שבו הדימום ממוקם במערכת העיכול. ככל שאזור הדימום קרוב יותר לפי הטבעת, הדם יהיה בגוון אדום בוהק יותר. לכן, דימום מהרקטום, מפי הטבעת ומחלקו התחתון של המעי הגס נוטה לצבע אדום חזק, ולעומת זאת דימום שמקורו בחלקים הראשונים של המעי הגס - המעי הגס הימני או הרוחבי - מתאפיין בדרך כלל בגוון אדום כהה או חום. בדימום ממערכת העיכול העליונה, צבע הצואה יהיה חום או שחור.

‍

  ניתן לחלק את הסיבות השכיחות לדימום מהסוג הזה לפי קבוצות:

• מחלות של אזור פי הטבעת והחלחולת - כמו , פיסורות טחורים וכיבים.

• ייתכן דימום רקטלי קל עקב עצירות ומעבר של צואה קשה דרך פי הטבעת.

• בעיות אנטומיות (מבניות) - בעיקר מנוכחות של "כיסים" (הנקראים סעיפים או דיברטיקולוזיס) במעי הגס שגורמים לבעיות בהספקת הדם למעי (איסכמיה).

• גידולים כמו סרטן המעי הגס.

• דלקת של המעי - למשל בגלל זיהום או חשיפה לקרינה - וכן מחלות דלקתיות כמו מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.

• לאחר פעולות פולשניות כמו קולונוסקופיה שבמהלכה נכרתו פוליפים או נלקחה ביופסיה.

• כלי דם שטחיים לא תקינים בדופן המעי (אנגיודיספלזיה)

• לאחר טיפול בהקרנות לאגן עקב ממאירות, למשל בבלוטת הערמונית.

דיספלזיה היא שינוי מבני ותפקודי בתאים, המעיד על הפרעה בהתפתחותם התקינה. מדובר במצב טרום-סרטני, שבו התאים עדיין אינם סרטניים, אך קיים סיכון ממשי להתקדמות לממאירות אם אינם מזוהים ומטופלים בזמן.

דיספלזיה מסווגת לרוב לשתי דרגות עיקריות:

• Low Grade Dysplasia - שינויים קלים עד בינוניים בתאים, עם סיכון נמוך יחסית להתקדמות לסרטן.
• High Grade Dysplasia - שינויים מתקדמים ומשמעותיים יותר, בעלי סיכון גבוה להתפתחות סרטן, ודורשים טיפול ומעקב הדוקים יותר.

הדיספלזיה מאובחנת באמצעות בדיקות אנדוסקופיות ונטילת ביופסיות, לעיתים בשילוב טכנולוגיות הדמיה מתקדמות המאפשרות זיהוי מוקדם ומדויק של אזורים חשודים.

מטרת המעקב והטיפול בדיספלזיה היא:

• לזהות שינויים מסוכנים בשלב מוקדם
• למנוע התקדמות לסרטן הוושט או הקיבה
• לאפשר טיפול אנדוסקופי ממוקד, לעיתים ללא צורך בניתוח

מעקב מסודר וטיפול בזמן בדיספלזיה משפרים משמעותית את סיכויי הריפוי ומפחיתים את הצורך בהתערבויות מורכבות בעתיד.

הנקראת גם דיספפסיה תפקודית, היא הפרעה במערכת העיכול, המתבטאת בחלק העליון של הבטן במכלול של תסמינים הנקראים תסמינים דיספפטיים: תחושת נפיחות, גזים, עצירות או שלשול, תחושת שובע מוקדם ומלאות ללא קשר לגודל הארוחה, גיהוקים, תחושת שריפה, בחילה, הקאה ועוד.

רפלוקס הוא מצב בו תוכן הקיבה חוזר מהקיבה לוושט.
מחלה זו בשם Gastroesophageal reflux disease)-GERD) היא מצב בו חזרה של חומציות הקיבה היא מצב בעיה מתמשכת.
כתוצאה מכך נפגעות הרקמות בוושט ונגרמת דלקת כרונית.

דפקוגרפיה היא בדיקת רנטגן המאפשרת לראות את הרקטום ולהעריך את תפקודו. הבדיקה יכולה לזהות צניחה פנימית של איברי האגן ובודקת את תנועתיות פי הטבעת והרקטום. הבדיקה מבוצעת תוך כדי פעולת מעיים בזמן אמת ומאפשרת לרופא להעריך את תפקוד שרירי רצפת האגן והרקטום.

מטרת הבדיקה הינה לבחון מצבים של עצירות כרונית או צניחת רקטום. היא מבוצעת כאשר ישנן תלונות על אי שליטה על פי הטבעת ואניזמוס (כיווץ יתר של פי הטבעת) ובמצבים אחרים של תפקוד לקוי.

טכנולוגיית אור מתקדמת המדגישה כלי דם ושינויים ברקמה, ומסייעת לאבחון מדויק של רירית מערכת העיכול ולגילוי מוקדם של סרטן.

Stricture היא היצרות פתולוגית של חלל הצינור במערכת העיכול, הנגרמת כתוצאה מעיבוי, הצטלקות או דלקת של דופן האיבר. ההיצרות מקטינה את קוטר המעבר התקין של מזון ונוזלים ועלולה להוביל להפרעות תפקודיות משמעותיות.

במערכת העיכול העליונה, היצרויות מופיעות לעיתים בוושט או בקיבה, ויכולות להיגרם בין היתר מרפלוקס ממושך, דלקת כרונית, טיפולים אנדוסקופיים או ניתוחים קודמים, ולעיתים גם מגידולים.

תסמינים שכיחים כוללים:

• קושי או כאב בבליעה
• תחושת תקיעות של מזון
• הקאות או פליטות חוזרות
• ירידה במשקל

האבחון נעשה לרוב באמצעות אנדוסקופיה והדמיה, והטיפול מותאם לחומרת ההיצרות ולגורם לה. במקרים רבים ניתן לטפל בהיצרות באמצעים אנדוסקופיים, כגון הרחבה מבוקרת, ובכך לשפר משמעותית את איכות החיים של המטופל.

נזק לתאים בחלק התחתון של הושט כתוצאה מחשיפה לחומצות קיבה מובילה לשינוי ברקמות הושט.
כתוצאה מכך חלה היצרות בושט ובעקבות זאת קשיי בליעה.

הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) הוא חיידק הנמצא בדופן הקיבה ויכול לגרום לדלקת כרונית ברירית הקיבה. הוא קיים אצל כ-60% מהאוכלוסיה בישראל, אצל חלק מהאנשים הוא עלול להוביל להתפתחות כיב קיבה או תריסריון (אולקוס), ואף להעלות את הסיכון לסרטן קיבה בטווח הארוך. ההדבקה בהליקובקטר פילורי מתרחשת בדרך כלל במגע ישיר עם רוק, הפרשות פה או צואה של אדם נגוע. לכן, היא יכולה לעבור דרך שימוש משותף בכלי אוכל, נשיקות, או צריכת מזון ומים מזוהמים.

ההדבקה מתרחשת לרוב בילדות, במיוחד באזורים שבהם תנאי ההיגיינה פחות טובים או כשחיים בצפיפות. לעיתים החיידק נשאר בגוף ללא תסמינים במשך שנים.

האבחון נעשה באמצעות בדיקת נשיפה, צואה או ביופסיה בזמן גסטרוסקופיה. הטיפול כולל שילוב של אנטיביוטיקה להפגת החיידק ותרופות להפחתת חומציות הקיבה, במטרה להביא לריפוי מלא של הרירית ולמניעת הישנות הכיב, ישנם מחקרים שמציעים שילוב של פרוביוטיקה לצד הטיפול התרופתי.

בניתוח מעקף קיבה, המנתח יוצר חיבור מלאכותי בין כיס הקיבה הקטן לבין המעי הדק. נקודת החיבור הזו נקראת השקה.

בתחילת הדרך, קוטר ההשקה הוא צר (כ-10-12 מ"מ), מה שמתפקד כ"בלם": האוכל מתעכב בכיס הקיבה, מייצר תחושת מלאות מהירה ושובע ממושך. עם השנים, עקב הלחץ הטבעי של המזון, הטבעת הזו עלולה להתרחב לקוטר של 20-30 מ"מ ויותר. כשההשקה רחבה, ה"בלם" נעלם - האוכל "נופל" ישר למעי, השובע נעלם, והמשקל מתחיל לעלות. הליך ה-TORe נועד להחזיר את ההשקה לגודלה המקורי והצר.

הינה צינור באורך 20-25 ס"מ, שדרכו עובר אוכל באמצעות דחיפת שרירי הוושט מהלוע אל הקיבה.
מיקום הוושט הוא מאחורי קנה הנשימה וממוקמת בעצם בחלק מאורכו של הצוואר למטה לעבר החזה.

בעת שיבוש בתפקוד הוושט נגרמות בעיות רפואיות שונות. בין הבעיות הרפואיות השכיחות שנוגעות לצינור הוושט יש בעיה בסוגר התחתון או העליון של הוושט. כמו כן בעיות בוושט כוללות הצרות של הוושט באופן דלקתי, טבעת ושט שטוחה בחלק הנמוך של הוושט.
כך גם הפרעה בשרירי הוושט בבליעה, גידולים במפריעים לבליעה ופעילות הוושט. כמו כן גם הרס של רפידת הוושט עקב ריפלוקס קיבה - ושט היא בעיה רלוונטית. ריפלוקס Gastroesophageal Reflux Disease הוא הפרעה שבמהלכה עולה נוזל חומצי מהקיבה במעלה הוושט.
רפלוקס יגרום לתחושת צרבת בחזה, לדלקת ולצריבה בגרון. רפלוקס פוגע בוושט, יוצר בה פצעים ופוגע ברפידות הוושט. הפרעת ריפלוקס נגרמת מבעיית סוגר הוושט התחתון, חיידקים, בקע סרעפתי עוד.

סעיף ע"ש זנקר הוא "כיס" (Diverticulum) הנוצר בחיבור שבין הלוע לוושט העליון. מצב זה גורם להצטברות מזון, ריח פה רע, קשיי בליעה ופליטת מזון לא מעוכל. הטיפול המתקדם ביותר כיום הוא חיתוך אנדוסקופי של המחיצה (Z-POEM) ללא צורך בחתכים חיצוניים בצוואר.

תכשיר נוזלי המוחדר לפי הטבעת לצורך ריקון נקודתי ומהיר של המעי לפני בדיקה.

טחורים הינם כלי דם טבעיים של פי הטבעת הבולטים החוצה, בדרך כלל עקב עצירות כרונית. בנשים אופייני לאחר הריונות ולידות. בדרך כלל אינו גורם לתלונות. יכול לגרום לכאבים או דימום. הטיפול הינו טיפול בעצירות, טיפול תרופתי מקומי ולעיתים רחוקות יש לבצע ניתוח טחורים או הוצאת טחורים.

מחלת ריפלוקס קיבתי-ושטי היא מצב נפוץ מאוד בקרב האוכלוסיה הגדולה. סימפטומים של צרבת או רגורגיטציה (עליית תוכן קיבה לושט ולוע) דווחו  ב-25% מהמהמטופלים במדינות המפותחות מדי שנה. למרות שהטיפול התרופתי נותן פתרון לחלק ניכר מהמטופלים, מספר לא מבוטל של אנשים (נע בין 10% ל-40% מהחולים) עלול להיכשל בהשגת פתרון מלא של הסימפטומים.

‍

בהתחשב בהשפעה המשמעותית של מחלת ריפלוקס סימפטומטית על איכות החיים, לצד העלויות הגבוהות והמודעות הגוברת להשפעות שליליות אפשריות מטיפול ארוך טווח בכדורים.

‍

כעת לאחר שנים של המתנה אנחנו גאים לעמוד בחזית החדשנות הטכנולוגית הרפואית ולהביא למטופלים בישראל את בשורת הפונדופליקציה דרך הפה ללא חתך Transoral Incisionless Fundoplication (TIF)

‍

TIF הוא הליך מיני פולשני, אנדוסקופי, הרבה יותר בטוח בהשוואה לניתוח, עם זמן החלמה מהיר יותר עבור המטופלים, וכל זה עם תוצאות קליניות מדהימות.

‍

מחקרים בינלאומיים מרובים הראו כי הליך TIF מבוצע בהצלחה עד 99% מהמטופלים, כאשר רק 2% חווים בעיות במהלך או לאחר ההליך, כגון קרע או דימום פנימי. עבור מספר רב של חולים, TIF מספק הקלה משמעותית בתסמינים של רפלקוס ושיפור באיכות החיים. רוב החולים (91%) חווים גם הפחתה בבקע סרעפתי ורבים (89%) מסוגלים להפסיק ליטול תרופות .הקלה בתסמינים לאחר TIF נמשכת בדרך כלל בין שמונה עד 10 שנים, דבר הדומה להקלה ברוב המקרים של טיפול ניתוחי. כאשר תסמיני הרפלוקס חוזרים.

‍

אם עושים השוואה לישראל זה אומר שכ-250 עד 500 אלף איש מועמדים פוטנציאליים לטיפול אנדוסקופי TIF לרפלוקס, אשר יכול לשפר משמעותית את איכות החיים שלהם, ולגמול מטיפול תרופתי קבוע.

ד"ר סרגיי ווסקו מנהל היחידה האנדוסקופית במרכז הרפואי הדסה ומייסד המחלקה לכריתות אנדוסקופיות מתקדמות במרכז הרפואי שמיר (בית החולים אסף הרופא) - מבצע בדיקות, טיפולים וניתוחים באמצעות אנדוסקופיה מתקדמת ובינה מלאכותית.

לתיאום בדיקה יש ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו

Submucosal Tunneling היא טכניקה אנדוסקופית מתקדמת שבה נוצר מעבר מבוקר (מנהרה) בשכבה התת-רירית של הוושט, בין הרירית לשריר. גישה זו מאפשרת להגיע לשכבת השריר ולבצע מיוטומיה מדויקת, מבלי לפגוע ברירית ומבלי לבצע חתכים חיצוניים או לפתוח את חלל החזה.

הטכניקה מבוצעת תחת ראייה ישירה מלאה, תוך שליטה מדויקת בכיוון, בעומק ובאורך המנהרה, ומאפשרת:

• גישה בטוחה וממוקדת לשרירי הוושט והסוגר הוושטי התחתון
• הפחתת סיכון לפגיעה ברקמות סמוכות
• שמירה על שלמות דופן הוושט
• החלמה מהירה יותר בהשוואה לניתוחים פתוחים או לפרוסקופיים

Submucosal Tunneling מהווה את הבסיס לטכניקת Third Space Endoscopy, ודורשת מיומנות אנדוסקופית גבוהה, ניסיון רב והיכרות עמוקה עם האנטומיה של דופן הוושט.

נזק כבדי כתוצאה משימוש בתרופות הוא בעיה חריפה שיכולה לגרום לתמותה.
בארה"ב היא מהווה את הגורם השכיח ביותר לכשל חריף בכבד, שרק בעקבותיו מבוצעות 600 השתלות כבד בשנה.

כיב פפטי הוא פצע פתוח (כיב) המתפתח ברירית מערכת העיכול העליונה, לרוב בקיבה או בתריסריון.
הכיב נוצר כאשר יש פגיעה במנגנוני ההגנה של הרירית, המאפשרת לחומצת הקיבה ולמיצי העיכול לגרום לנזק מקומי ומתמשך.

הגורמים השכיחים לכיב פפטי כוללים זיהום בחיידק Helicobacter pylori, שימוש ממושך בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDs) כגון: אספירין, וולטרן, נורופן וכדומה, ולעיתים גורמים נוספים כמו עישון, סטרס פיזיולוגי ומצבים רפואיים נלווים.

התסמינים יכולים לכלול כאב או צריבה ברום הבטן, תחושת אי-נוחות לאחר אכילה, בחילות, ולעיתים גם סיבוכים כגון דימום.

האבחון נעשה לרוב באמצעות אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות, והטיפול מותאם לגורם הכיב וכולל תרופות להפחתת חומציות, טיפול בזיהום במידת הצורך, והימנעות מגורמים מחמירים. ברוב המקרים, טיפול נכון ומעקב רפואי מובילים לריפוי הכיב ולהקלה משמעותית בתסמינים.

פצע המתרחש בקיבה או בתרסריון.
עלול לגרום לכאבי בטן, לדימום ולעיתים נדירות לחור בקיבה או בתרסריון.
בדרך כלל נגרם עקב החיידק Helicobacter pylori אולם נגרם גם עקב תרופות כגון אספירין, עישון או אלכוהול.

הפונדוס הוא החלק העליון ("הכיפה") של הקיבה. בניתוח שרוול כירורגי נהוג לכרות אותו לחלוטין. בשיטה האנדוסקופית (ESG), אנו נמנעים מלגעת בפונדוס ומשאירים אותו שלם.

‍למה? דופן הפונדוס דקה מאוד ועשירה בכלי דם, ותפירה שלה עלולה להיות מסוכנת. במקום זאת, אנו מתמקדים בהצרת גוף הקיבה שמתחתיו.
כך אנו משיגים את אפקט הירידה במשקל תוך שמירה על פרופיל בטיחות מקסימלי ומניעת סיבוכים כמו דימום או פגיעה באספקת הדם לקיבה.

שיטה שנולדה ביפן בתחילת שנות ה-2000 כשיטה להסרת גידולי קיבה בשלבים מוקדמים יותר ובאופן אנדוסקופי. בעשור האחרון השיטה התפשטה גם למדינות המערב ולאחרונה הגיעה גם לישראל.

‍

מרבית מהגידולים הסרטניים במערכת העיכול מתחילים מנגעים טרום סרטניים המתפתחים בשכבה השטחית ביותר של דופן מערכת העיכול - הרירית . ככל שהגידול גדל, הוא מתחיל לחדור לשכבות העמוקות יותר של דופן המעי ומשם הוא עלול להתפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות ולשלוח גרורות לאזורים מרוחקים יותר של הגוף.

הטיפול המקובל בנגעים טרום ממאירים אלו הוא כריתה באמצעות פעולה אנדוסקופית.

יתרונות השיטה לעומת שיטות כריתה אחרות כגון EMR, הן שניתן לכרות נגעים מכל גודל בחתיכה אחת, דבר המאפשר בדיקה פתולוגית טובה של הממצא והערכה מדויקת של סיכון לשליחת גרורות לבלוטות הלימפה בהתאם למידת החדירה של הגידול לתת הרירית.

‍

כל הפעולות הכרוכות בשיטה זו נעשות בהרדמה או טשטוש, דרך אנדוסקופ המוחדר מהפה או מפי הטבעת וללא ניתוח כירורגי.

בתחילה מבצעים דרך האנדוסקופ סימונים של גבולות הגידול ולאחר מכן מוזרק נוזל מתחת לגידול היישר לתוך השכבה התת רירית, כדי שייהיה אפשר להפריד את הגידול משכבות הדופן העמוקות יותר. לאחר ביצוע חתך היקפי סביב אזור הגידול, יבצע ד״ר ווסקו חיתוך של התת רירית בעזרת סכין מיוחדת שתפריד את הגידול מהרקמות הסובבות אותו. לאחר שהגידול יוסר בשלמותו יישלח לבדיקה פתולוגית מעבדה.

‍

ד"ר סרגיי ווסקו מנהל היחידה האנדוסקופית במרכז הרפואי הדסה ומייסד המחלקה לכריתות אנדוסקופיות מתקדמות במרכז הרפואי שמיר (בית החולים אסף הרופא) - מבצע בדיקות, טיפולים וניתוחים באמצעות אנדוסקופיה מתקדמת ובינה מלאכותית.

לתיאום בדיקה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו

פוליפים הינם גושים קטנים הצומחים אל תוך המעי הדק המעי הגס, הקיבה, הוושט ובאיברים אחרים. יש מגוון רב של פוליפים וחלקם יכולים אף להתפתח לגידולים סרטניים.

‍

ככל ששטח הפנים של הפוליפ הוא גדול יותר, כך כריתתו תהייה מורכבת יותר. אחת מהשיטות החדשניות לכריתת פוליפים גדולים, היא באמצעות כריתת פולים אנדוסקופית, המחליפה את הניתוח בחלק מן המקרים. בטכניקה זו נעשה שימוש בנוזל, כגון מי מלח, המוזרק מתחת לפוליפ על מנת לרומם ולבודד אותו מהרקמה הסובבת אותו.

ד״ר ווסקו מצבע הסרת פוליפים בעזרת מיכשור חדשני, סכינים חדישות, טכנולוגיה מתקדמת, ראות מיטבית ומוגדלת ב-HD ושילוב של נסיון ומיומנות רבת שנים מעלים את הסיכוי להסרתו של הפוליפ או הנגע בשלומותו לצד סיכוי החלמה גבוהים ומהירים יותר.

‍

ד"ר סרגיי ווסקו מנהל היחידה האנדוסקופית בהדסה, בעברו מייסד המחלקה לכריתות אנדוסקופיות מתקדמות במרכז הרפואי שמיר (בית החולים אסף הרופא). מבצע בדיקות, טיפולים וניתוחים באמצעות אנדוסקופיה מתקדמת ובינה מלאכותית.

לתיאום בדיקה ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו

הלבלב הוא בלוטה הממוקמת בין הקיבה למעי הדק ואשר מפרישה אנזימים המשתתפים בתהליך העיכול. נוסף על כך מייצר הלבלב הורמונים כמו אינסולין.

דלקת לבלב (פנקראטיטיס) היא מצב שבו אנזימי העיכול של הלבלב מופעלים בתוך הבלוטה וגורמים להריסת הרקמה ולהצטלקות של הלבלב. המחלה יכולה להיות חריפה ולחלוף תוך ימים או כרונית ולגרום לנזק בלתי הפיך ואף לסיכון חיים. הגורמים כוללים אבנים בכיס המרה, צריכת אלכוהול מופרזת, רמות גבוהות של טריגליצרידים ותרופות. התסמינים כוללים כאב בטן חמור מקרין לגב, בחילות, הקאות ועלייה באנזימי לבלב בדם. טיפול חריף דורש צום, נוזלים וניהול כאב; במקרים כרוניים נדרש שינוי תזונתי, טיפול אנזימטי ולעיתים ניתוח.

מברשת ציטולוגיה היא אביזר המוכנס דרך תעלת העבודה של האנדוסקופ. היא משמשת את הגסטרואנטרולוג לביצוע "הברשה" עדינה של רירית הוושט, הקיבה או דרכי המרה כדי לאסוף תאים לבדיקה מיקרוסקופית, לרוב בחשד להיצרויות או גידולים.

שחמת מרתית ראשונית (PBC) - דלקת ברווחים הפורטליים ונרקוזה של דרכי המרה התוך כבדיים.
PSC היא מחלה כולסטטית כרונית שמתאפיינת בדלקת, חסימה ופיברוזיס של דרכי המרה האינטרה והאקסטרה הפטיות.

מצבים מטבוליים המערבים את הכבד ועלולים לגרום למחלות כבד כרוניות, שחמת וסרטן.

מחלת ההחזר קיבתי הוושטי (GERD) המכונה גם רפלוקס היא למעשה מחלה הפוגעת בשוער הוושטי התחתון, האחראי על מניעת חזרת תוכן הקיבה אל הוושט. חומרת המחלה נקבעת על ידי מידת הפגיעה בתפקוד, סוג הנוזלים החוזרים מהקיבה אל הוושט ומידת השפעתו המנטרלת של הרוק.

‍

כשתהליך העיכול תקין, עם תנועת המזון במורד הוושט אל הקיבה, נפתח השוער הוושטי התחתון כדי לאפשר למזון להיכנס אל הקיבה, ונסגר מייד לאחר מכן כדי למנוע עלייה חזרה של תוכן הקיבה אל הוושט. תהליכים שונים בגוף גורמים לשוער להיחלש ולהתרפות, והתוצאה היא חזרה של מזון, עם או בלי חומצות קיבה או מרה מהקיבה אל הוושט. אלה גורמים לגירוי מעטפת הוושט ומחוללים את מחלת החזר וושטי.

‍

תסמיני ההחזר הוושטי כוללים בעיקר ריפלוקס וצרבת. שניהם מהווים מחלות דרכי עיכול בפני עצמם, ושכיחים בהופעתם הזמנית אצל רוב האנשים. אם תסמינים אלה מופיעים יותר מפעמיים בשבוע, או מפריעים לשגרת היום יום, לעיתים קרובות הם מאובחנים כ- GERD.

מצב מתמשך של חזרת חומצות הקיבה לוושט, עלול לגרות את רקמות הושט ולהפוך אותן למודלקות (אזופגיטיס).
דלקת כרונית של הושט עלולה להוביל לסיבוכים כמו כיב בושט (חומצות קיבה יכולת באופן חמור לשחוק את רקמות הושט ולגרום לפצעים פתוחים-כיבים. כיבים אלה עלולים לדמם, לגרום לכאבים ולקושי בבליעה).

או ושט ע"ש בארט - זהו מצב בו צבע ומרקם רקמות הושט משתנות. שינויים אלה גורמים לעלייה בסיכויים לחלות בסרטן הושט. במקרה כזה הרופא יכול להמליץ על ביצוע בדיקת גסטרוסקופיה.

‍

בכדי לאבחן האם חלית בתסמונת ההחזר הושטי יכול הרופא להמליץ על בדיקות כגון:

צילום רנטגן של מערכת העיכול העליונה - לעיתים נקרא בריום. בבדיקה זו יש לשתות נוזל המצפה וממלא את החללים במערכת העיכול.
לאחר מכן מבוצע צילום רנטגן של מערכת העיכול העליונה. בגלל שתיית הנוזל יכול הרופא לראות את צורתה של מערכת העיכול העליונה.

סעיפים הם "כיסים" היוצאים מדופן המעי הגס ולבלוט דרך נקודות חלשות במעי הגס.  כל כיס כזה מכונה 'סעיף' (דיברטיקולה).

כמחצית מכל האוכלוסייה בעולם המערבי בגילאי 60-80, וכמעט כל בני האדם מעל גיל 80 לוקים במחלת סעיף.

כאשר הכיסים מזדהמים או הופכים דלקתיים, מכונה הבעיה 'דלקת סעיף' (דיברטיקוליטיס).  שכיחות הופעת הדלקת היא 10%-25% ממקרי מחלת הסעיף.

מאוד שכיח בגילאים מבוגרים בעולם המערבי. יכול לגרום לכאבי בטן ולעצירות. לעיתים הסעיפים גורמים גם לדימום, דלקת או התנקבות של דופן המעי. טיפול בסימפטומים עי טיפול תרופתי בעצירות או בכאבי הבטן. במידה ויש סיבוכים יש לבצע ניתוח לכריתת חלק מהמעי עם הסעיפים.

מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית ממשפחת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), המאופיינת בדלקת עמוקה העשויה לערב כל אזור במערכת העיכול - מהפה ועד פי הטבעת, אם כי לרוב פוגעת במעי הדק ובעיקר באילאום ובמעי הגס. הדלקת במחלה זו חודרת לכל שכבות דופן המעי, מה שמבדיל אותה ממחלות דלקתיות אחרות. לרוב המחלה מתאפיינת בפרקי התלקחות המתחלפים עם תקופות רגיעה, כאשר תסמיניה השכיחים כוללים כאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל, עייפות, ולעיתים חום או דימום רקטלי.​

הסיבה המדויקת להתפתחות קרוהן אינה ידועה, אך נמצא קשר בין נטייה גנטית, תגובה חיסונית לא תקינה לסביבה, והרכב דופן המעי. ניהול המחלה דורש מעקב רפואי והערכה רב תחומית, כאשר מטרות הטיפול הן הפחתת הדלקת, השגת הפוגה (רמיסיה), שמירה על איכות חיים ומניעת סיבוכים. הגישות הטיפוליות כוללות תרופות נוגדות דלקת, מדכאות מערכת החיסון, טיפולים ביולוגיים, תזונה מותאמת ולעיתים ניתוח להסרת קטעים פגועים של המעי, כאשר ההחלטה הטיפולית מותאמת באופן אישי על פי חומרת התסמינים והיענות המטופל.​

מחלת קרוהן אינה ניתנת לריפוי מלא בשלב זה, אך טיפולים מודרניים מאפשרים הפחתה משמעותית של התסמינים ושיפור מהותי באיכות החיים, וגם בעת תקופות רגיעה נדרש מעקב רפואי למניעת התלקחות נוספת ולזיהוי סיבוכים אפשריים. מומלץ להתייעץ עם צוות ייעודי למחלות מעי דלקתיות, לשלב תמיכה תזונתית, ולהיוועץ באנשי מקצוע מוסמכים ביצירת תוכנית ניהול כוללת המחויבת לאיכות חיים מיטבית

‍

מיוטומיה היא פעולה כירורגית שמטרתה חיתוך מדויק ומבוקר של סיבי שריר הפועלים ביתר או אינם נרפים כראוי. בהקשר של אכלזיה, המיוטומיה מתמקדת בשרירי הוושט התחתון ובסוגר הוושטי התחתון (LES), אשר אינם נפתחים באופן תקין ומונעים מעבר חופשי של מזון ונוזלים אל הקיבה.

במהלך הפעולה, מתבצע חיתוך יזום של שכבת השריר בלבד, תוך שמירה על שכבת הרירית, במטרה:

• להפחית את הלחץ בסוגר הוושט התחתון
• לשפר את מעבר המזון והנוזלים
• להקל על תסמינים כגון קושי בבליעה, תחושת תקיעות וכאבים בחזה

בהליך POEM, המיוטומיה מבוצעת בגישה אנדוסקופית מתקדמת, דרך חלל הוושט, ללא חתכים חיצוניים. הטכניקה מאפשרת חיתוך מדויק לאורך מותאם אישית של השריר הבעייתי, בהתאם לסוג האכלזיה ולמאפייני המטופל.

יתרונות המיוטומיה האנדוסקופית כוללים:

• דיוק גבוה ופגיעה מינימלית ברקמות סמוכות
• שליטה טובה יותר בעומק ובאורך החיתוך
• הפחתת סיכון לסיבוכים בהשוואה לגישות ניתוחיות פתוחות
• החלמה מהירה יותר ושיפור איכות החיים

מיוטומיה מוצלחת דורשת מיומנות טכנית גבוהה, הבנה אנטומית עמוקה וניסיון קליני רב, במיוחד כאשר היא מבוצעת כחלק מהליך POEM בטכניקת Third Space Endoscopy.

השמנה מוגדרת כאגירת שומן בכמות גבוהה מהרצוי במידה העשויה לגרום לתחלואה או להחמיר מחלה קיימת.
המדד הנפוץ להערכת השמנה וחומרתה הוא מדד  Body Mass Index) BMI). מדד זה מחושב על פי היחס בין הגובה למשקל בריבוע.

‍

מידע כללי

אולם ה-BMI אינו חזות הכל. בבואנו להעריך קשר בין השמנה לתחלואה עלינו להתחשב במחלות כרוניות, גיל, סיפור משפחתי, הרגלי אכילה, סוג ההשמנה ועוד.

באמצעות מדד זה ניתן ללמוד האם האדם נמצא במשקל תקין, בתת משקל, בעודף משקל או בהשמנת יתר.

המדד מחושב באופן הבא: משקל (בקילוגרמים) חלקי הגובה בריבוע (במטרים).

הלן טבלת ערכי BMI ודירוגי המשקל:

עד 18.5 - תת משקל ובסיכון לתת תזונה.

5-24.9 משקל תקין וסיכון נמוך יחסית לחלות במחלות הקשורות להשמנה.

25-29.9 עודף משקל.

30-34.9 - השמנה דרגה I.

35-39.9 - השמנה דרגה II.

40 ומעלה - השמנה דרגה III.

לפיכך עודף משקל הוא מצב שבו ה- BMI של הנבדק נע בין 25-29.9

‍

הפתרון המומלץ לפני ניתוח בריאטי הינו לפנות לדיאטנית כדיי שתוכל לתת מענה ראשוני בעזרת שינוי התזונה, אבחון תוצאות בדיקות דם והכוונה למזונות מומלצים ולפעילות ספורטיבית על מנת לאפשר שינוי אמיתי וממושך.

במקרים קיצוניים טיפולים נוספים עשויים לסייע ולכלול תרופות, טיפול אנדוסקופי או ניתוח בריאטרי.

ג'ני ווסקו, תזונאית  קלינית, מומחית לתזונת גסטרו, תזונה בסכרת ומלווה למעלה מעשור פציינטים לאחר טיפולים אנדוסקופיים והיא מספקת להם ידע, כלים ושיטות לאכילה נכונה ובריאה שתעצים את האפקט של הטיפול ותסייע לשמר אותו לאורך שנים.

לתיאום  פגישת ייעוץ ניתן ליצור קשר עם שירות הלקוחות שלנו

ניתוח לפרוסקופי הוא הליך כירורגי זעיר-פולשני המתבצע דרך חתכים קטנים בדופן הבטן, בעזרת מצלמה זעירה (לפרוסקופ) וכלים ייעודיים.
במהלך הניתוח מוחדרת מצלמה המעבירה תמונה מוגדלת ממקום הניתוח למסך, ומאפשרת למנתח לבצע את ההליך בדיוק גבוה ובפגיעה מינימלית ברקמות.

הגישה הלפרוסקופית משמשת כיום במגוון תחומים רפואיים - לרבות כירורגיה כללית, גסטרואנטרולוגיה, גינקולוגיה ואורולוגיה - והיא מקצרת את זמן ההחלמה, מפחיתה כאבים וצלקות, ומאפשרת חזרה מהירה יותר לשגרה בהשוואה לניתוח פתוח מסורתי.

טשטוש תרופתי הניתן דרך הווריד. בניגוד להרדמה כללית (עם הנשמה), כאן המטופל נושם עצמאית אך ישן ואינו חש כאב או חרדה.

סותרי חומצה ממשפחת מעכבי משאבת המימן

PPI הם סותרי חומצה חזקים ויעילים, הפועלים באמצעות עיכוב משאבת המימן בתאי הקיבה - המנגנון המרכזי האחראי לייצור חומצת הקיבה.
כתוצאה מכך חלה הפחתה משמעותית ומתמשכת בהפרשת החומצה, המאפשרת הקלה בתסמינים וריפוי של רירית מערכת העיכול העליונה.

תרופות ממשפחה זו משמשות בין היתר לטיפול במצבים הבאים:

• צרבת ורפלוקס קיבתי־ושטי (GERD)
• דלקת בוושט (אזופגיטיס)
• כיבים בקיבה ובתריסריון
• כחלק מטיפול בזיהום הליקובקטר פילורי (H. pylori)
• מצבים של הפרשת חומצה מוגברת

תרופות נפוצות מקבוצה זו כוללות:

• אומפרזול (Omeprazole)
• אזומפרזול – נקסיום (Esomeprazole / Nexium)
• פנטופרזול (Pantoprazole)
• לנזופרזול (Lansoprazole)

ברוב המקרים מומלץ ליטול תרופות מסוג PPI לפני הארוחה, בהתאם להנחיות הרופא, ולמשך פרק הזמן הדרוש בלבד.

טיפול סטרטה (Stretta) הוא פתרון חדשני ומינימלי פולשני לטיפול במחלת הריפלוקס (GERD). זוהי שיטה ייחודית המשתמשת באנרגיית גלי רדיו (RF) כדי לחזק את השריר הסוגר התחתון של הוושט (LES), ובכך להפחית משמעותית את תסמיני הריפלוקס ולשפר את איכות החיים של המטופלים.

החלק של המעי הגס בצורת האות S, המחבר בין המעי היורד לרקטום. אזור זה נוטה לפתח סעיפים (Diverticulosis) ופוליפים.

סיגמואידוסקופיה הינה בדיקת קולונוסקופיה קצרה המתקדמת ב-60 הס"מ האחרונים של חלל המעי הגס, הבדיקה נועדה לאבחן ולטפל במחלות שונות הרלוונטיות לאזור המדובר, הבדיקה מתבצעת באמצעות החדרת אנדוסקופ שבקצהו מצלמה עם יכולות אופטיות מתקדמות ורזולוציות גבוהות, המצלמה משדרת את התמונה למסך של ד"ר ווסקו, דרכו הוא עוקב אחר הממצאים ומנווט את האנדוסקופ בהתאם לצרכים, הבדיקה רלוונטית עבור דימום בפי הטבעת, שינויים באופי היציאות, מעקב אחר מחלת מעי דלקתי ועוד.
הבדיקה מאפשרת לזהות גידולים בשלב מוקדם, אורך הבדיקה קצר יחסית ולא אמור לארוך יותר מ-15 דק'.

ישנם כ־20 סוגים שונים של גידולים בלבלב.
המקור של מרבית סרטני הלבלב הוא בצינורית הלבלב, הסרטנים האלה הם בדרך כלל מסוג אדנוקרצינומה (סרטן שמקורו בבלוטות).
כאשר הסרטן גדל, הוא עלול להתפשט לאיברים סמוכים (כמו קיבה וכלי דם) או לאיברים מרוחקים (כמו ריאות וכבד).
סרטן הלבלב אומנם אינו שכיח, יחסית, אך למרות זאת הוא הרביעי במידת הקטלניות שלו מכל סוגי הסרטן.

סרטן (ממאירות) שמקורה מהמעי הגס. יכול לגרום לכאבי בטן, ירידה במשקל, שינויים בהרגלי היציאה, דימום מפי הטבעת. אולם יכול להתגלות גם ללא כל תלונות מצד המטופל. בדיקת הבחירה לגילויה הינה קולונוסקופיה.

קושי בהעברת צואה החוצה מהמעי. יכול להיות עקב מעבר איטי במעי, בעיה בפי הטבעת או משני לתרופות או מחלות סיסטמיות (פרקינסון, סוכרת קשה ועוד). הטיפול הינו תרופתי.

עצירות הינה בעיה גסטרואנטרולוגית נפוצה.עצירות מוגדרת כשתי יציאות או פחות בשבוע או כקושי ומאמץ גדול בעת התרוקנות. בקרב האוכלוסיה הכללית, התדירות הנורמלית של היציאות מוגדרת בין 3-12 יציאות בשבוע. קיימת תפיסה מוטעית הרווחת בציבור כי תדירות תקינה של יציאות הנה יציאה אחת ביום. תפיסה זו מביאה לשימוש מוגזם ולעיתים אף מסוכן במשלשלים.

‍

אנשים הסובלים מכך חווים לעיתים קשיים במהלך העברת הצואה ותהליך זה מלווה בכאבים ובמאמץ. למרבה המזל רוב מקרי העצירות הם זמניים. שינוי קל באורח החיים כמו פעילות גופנית ותזונה עשירה בסיבים תזונתיים לרוב יקלו את העצירות.

‍

תלונות וסימנים:

• צואה קשה
  ‍
• מספר היציאות בשבוע הוא פחות מ-3
  ‍
• מאמץ מוגזם בזמן פעולת מעיים
  ‍
• הרגשה של "חסימה רקטלית"
  ‍
• הרגשה שלא התרוקנתם באופן מלא לאחר פעולת מעיים

‍

במצב רגיל הצואה נדחפת במעי על ידי התכווצות שרירים. במעי הגס רוב המים והמלח המצויים בצואה מתערבבים ונספגים שוב בגלל שהם חיוניים לגוף, למרות זאת כאשר המעי סופג כמות גדולה של מים או אם התכווצות השרירים איטית, הצואה הופכת קשה ויבשה ועוברת במעי באיטיות רבה.
זהו הגורם הראשי לעצירות. גורם נוסף לעצירות הוא כאשר שרירים בהם משתמשים בזמן תנועת מעיים אינם "מתואמים" כראוי.
בעיה זו נקראת "אי תפקוד של רצפת האגן" והיא גורמת למאמץ בכל פעולת מעיים.

פוליפ הינו גידול שפיר (שאינו סרטני) במערכת העיכול. ישנם מספר סוגים של פוליפים. פוליפ הנקרא אדנומה עלול להתפתח לסרטן.
פוליפים כאילו יכולים להימצא לאורך כל מערכת העיכול אולם שכיחים יותר במעי הגס.
הסטטיסטיקה מראה של- 20-50 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל 50 יהיו פוליפים במעי הגס.

פוליפ, הינו נגע של הרירית במעי הגס, בליטה המורכבת מהצטברות תאים המכסים את חלל המעי.
אומנם מרבית הפוליפים אינם מהווים בעיה רפואית, אך אחדים עלולים להפוך עם הזמן לממאירים.
כל אחד יכול לפתח פוליפ במעי הגס, אך הסיכון עולה מעבר לגיל 50. אנשים בעלי משקל עודף גבוה, מעשנים, תזונה עשירה בשומן או רקע משפחתי נמצאים בסיכון מוגבר.

‍

פוליפים נוצרים כתוצאה מגדילה לא תקינה של תאים המרכיבים את הרקמה של המעי הגס. תאים בריאים גדלים באופן סדיר, בתהליך שמווסת על ידי מספר קבוצות של גנים.

מוטציה, תהליך גדילה שאינו נורמאלי, באחד מהגנים יכולה לגרום לתאים לגדול באופן בלתי מבוקר.
בעקבות גדילה לא מבוקרת זו מביאה ליצירת הפוליפים ויכולה להתפתח לכל אורך המעי הגס.

פיסורה הינו קרע בשריר פי הטבעת. נגרם עקב עצירות כרונית.
גורם לכאבים ולדימום מפי הטבעת. הטיפול הינו במניעת עצירות, וטיפול תרופתי מקומי להקלת הכאבים או טיפול ניתוחי.

ציון משוקלל המחושב מהנתונים, הקובע האם הרפלוקס הוא פתולוגי (חולני) או בתחום הנורמה.

נקראה בעברית בעבר גם מחלת הכרסת,מחלת הצליאק מתאפיינת ברגישות לגלוטן החלבון של הדגנים.
המחלה יכולה להיות מאובחנת בכל גיל.
התלונות יכולות להיות של כאבי בטן, שלשולים, אנמיה מחוסר ברזל, בריחת סידן מוקדמת ועוד.
האבחנה מבוצעת בשילוב של בדיקת דם (סרולוגיה) וביופסיה מהתריסריון שנלקחת בבדיקת גסטרוסקופיה.

המעי העיוור - תחילתו של המעי הגס ונקודת היעד של הבדיקה. הגעה לצקום מעידה על בדיקה מלאה ("Complete Examination").

תחושת צריבה המלווה בכאב בוער באזור החזה, מאחורי עצם החזה ובגרון, לעיתים יכולה תחושת הצריבה להמשיך לצוואר ולהגיע עד לפה.
התסמינים מופיעים בדרך כלל לאחר אכילה, אולם יכולים להופיע גם בשעות הלילה. שכיבה או הישענות קדימה עלולות להחמיר את התסמינים.
משקל עודף, הריון, דיאטה עתירת שומן, אכילה לילית ועישון מעלים את הסיכון להופעת צרבת.
בדרך כלל שינוי באורח החיים יעלים את התחושה הלא נעימה.

RFA - Radiofrequency Ablation היא טכניקה אנדוסקופית מתקדמת לטיפול ברירית חולה, המבוססת על העברת אנרגיית גלי רדיו מבוקרת לאזור המיועד. בהקשר של וושט בארט, מטרת הטיפול היא חיסול סלקטיבי של הרירית שעברה שינוי טרום-סרטני, תוך שמירה על הרקמות הבריאות הסובבות.

ההליך מבוצע במהלך אנדוסקופיה, ללא חתכים חיצוניים, ומאפשר:

• צריבה אחידה ומדויקת של הרירית החולה
• הפחתת הסיכון להתקדמות לדיספלזיה מתקדמת או סרטן הוושט
• ריפוי והחלפת הרירית החולה ברירית תקינה לאורך זמן

RFA מתבצעת בעומק מבוקר, כך שהפגיעה מוגבלת לשכבת הרירית בלבד, דבר המפחית סיכון להצטלקות או היצרות של הוושט. לעיתים נדרש טיפול במספר מפגשים, בהתאם להיקף השינוי ברירית.

טיפול RFA נחשב כיום לסטנדרט טיפולי מוביל בוושט בארט עם דיספלזיה, ומשפר משמעותית את הפרוגנוזה ואת הבטיחות לטווח הארוך עבור המטופלים.

קולונוסקופיה היא בדיקה אנדוסקופית של המעי הגס, המאפשרת לרופא לראות מבפנים את רירית המעי בעזרת מצלמה זעירה הממוקמת בקצה צינור גמיש. הבדיקה נועדה לאבחן תסמינים כמו דימום, כאבי בטן, שלשול או עצירות ממושכת, וכן לשמש כאמצעי סקר לגילוי מוקדם של פוליפים וסרטן המעי הגס.
במהלך הבדיקה ניתן גם להסיר פוליפים או לקחת דגימות (ביופסיות) לבדיקה מיקרוסקופית.
הבדיקה מתבצעת בדרך כלל תחת טשטוש קל, והיא נחשבת בטוחה ויעילה מאוד במניעת סרטן המעי באמצעות גילוי מוקדם וטיפול מיידי בממצאים.

בדיקת הדמיה המתבצעת באמצעות CT ולא כוללת החדרת מכשיר אנדוסקופי לכל אורך המעי. היא מאפשרת לזהות פוליפים או גידולים אך לא מאפשרת טיפול או ביופסיה, ולכן אם מתגלה ממצא - יש צורך בבדיקה אנדוסקופית משלימה.

מהסיבה הזו, אנו לא מבצעים את הבדיקה וממליצים על ביצוע קולונוסקופיה אנדוסקופית.

קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית השייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), אשר מתאפיינת בדלקת מתמשכת ברירית המעי הגס בלבד. הדלקת תמיד מערבת את הרקטום ועלולה להתפשט באופן רציף לכל אורכו של המעי הגס, ולעיתים רחוקות גם לחלק הסופי של המעי הדק.

המחלה גורמת להיווצרות כיבים ופצעים בדופן הפנימית, ובהתאם לשטח הדלקת משתנה עוצמת התסמינים: כאבי בטן, שלשולים תכופים (לעתים עם דם או מוגלה), דחיפות במתן יציאות, ירידה במשקל, עייפות, חום ובמקרים מסוימים פגיעה בגדילה בילדים.​

המחלה מתאפיינת בתקופות התלקחות והפוגה, ויכולה להתפרץ בכל גיל אך נפוצה בעיקר בגילאי 15-30. הסיבה המדויקת אינה ידועה, אך ההשערות הן לעירוב גנטי, סביבתי ותגובת יתר של מערכת החיסון נגד חיידקי מעי מועילים או פתוגנים זרים, מה שמוביל לתגובה דלקתית לא-מבוקרת. קוליטיס כיבית דורשת טיפול תרופתי קבוע ולרוב גם מעקב גסטרואנטרולוגי.

התרופות מיועדות לדיכוי הדלקת ולבקרה על פעילות מערכת החיסון. במקרים חמורים ובעת סיבוכים, ייתכן צורך בניתוח לכריתה מלאה או חלקית של המעי הגס. ישנם כיום כ-21 אלף חולי קוליטיס בישראל, ובשנים האחרונות חלה עלייה בתחלואה במדינות מערביות.​

בדיקות האבחון כוללות בין השאר קולונוסקופיה ובדיקות דם, וכן בדיקת קפסולה וידאו חדשה המאפשרת סריקה מלאה ולא פולשנית של המעי הגס לצורך הערכת הדלקת ומעקב אחר המחלה.

הקטנת הנפח ללא סכין

בניתוח רגיל, המנתח חותך ומוציא חלק מהקיבה החוצה. ב-ESG, אנו משתמשים בשיטת ה-Plication. דמיינו "אקורדיון" או קפלים בבד: אנו תופרים את דפנות הקיבה הפנימיות זו לזו ומכווצים אותן פנימה.

‍התוצאה: הקיבה הופכת משק רחב לצינור צר וקצר יותר. הקיפול הזה לא רק מקטין את המקום לאוכל, אלא גם מאט את התנועתיות של הקיבה, כך שהאוכל נשאר בה זמן רב יותר ואתם מרגישים שבעים למשך שעות רבות, מבלי שכרתנו שום איבר חיוני.

שיטה חדשנית יותר ביחס לקולונוסקופיה וירטואלית: המטופל בולע קפסולה זעירה עם מצלמה, המשדרת תמונות מהמעי. הבדיקה נוחה ולא פולשנית, אך פחות מדויקת, יקרה, ולא מאפשרת טיפול.
מהסיבה הזו, אנו לא מבצעים את הבדיקה וממליצים על ביצוע קולונוסקופיה אנדוסקופית.

מחלת ההחזר הקיבתי־ושטי (ריפלוקס, באנגלית: GERD, Esophageal Reflux) היא הפרעה שבה תוכן חומצי, אשר בדרך כלל נשאר בקיבה, עולה מהקיבה לוושט וגורם לכווייה במעטפת הפנימית של הוושט (צינור המחבר בין הפה לקיבה). לעיתים עלולים מיצי הקיבה אף לעלות לגרון ולחלל הפה.

חזרה של חומצה מהקיבה לוושט גורמת לצרבת, כאבים בבליעה, שיעול כרוני.

מה זה ריפלוקס?

ריפלוקס פירושו לזרום חזרה או חזרה. ריפלוקס קיבתי-ושטי הוא מצב שבו מה שנמצא בקיבה חוזר לוושט.

בעיכול תקין, הסוגר התחתון של הושט נפתח כדי לאפשר למזון להיכנס לקיבה. לאחר מכן הוא נסגר כדי למנוע ממזון וממיצי קיבה חומציים לזרום חזרה לוושט. ריפלוקס קיבתי-ושטי מתרחש כאשר ההסוגר התחתון של הושט חלש או נרפה כאשר הוא לא אמור להתרחש.

העלייה של התוכן החומצי במעלה הוושט גורמת לתסמינים שונים הפוגעים באיכות החיים של המטופל, ובהם צרבת. נוסף על כך הכווייה שנגרמת מהתוכן החומצי עלולה לגרום לנזקים ארוכי טווח.

מחלת ריפלוקס קיבתי-ושטי, נובעת מתפקוד לקוי של טבעת השריר בין הוושט לקיבה. טבעת זו נקראת סוגר הוושט התחתון.

ניתן להקל על תסמיני הריפלוקס באמצעות שינויים בתזונה ובאורח החיים. אבל אנשים מסוימים עשויים להזדקק לתרופות או ניתוח.

גורמי סיכון לריפלוקס

יותר מ-25% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מצרבת לפחות פעם בחודש, ויותר מ-5% מהמבוגרים סובלים מצרבת מדי יום, כולל נשים הרות רבות. מחקרים אחרונים מראים כי GERD אצל תינוקות וילדים נפוץ יותר ממה שחשבו הרופאים. זה יכול לגרום להקאות שקורות שוב ושוב. זה יכול גם לגרום לשיעול ובעיות נשימה אחרות.

חלק מהרופאים מאמינים כי בקע סרעפתי עלול להחליש את ה-סוגר התחתון של הושט ולהעלות את הסיכויים לריפלוקס קיבתי-ושטי. בקע סרעפתי מתרחש כאשר החלק העליון של הקיבה עולה אל החזה דרך פתח קטן בסרעפת (הפסקה סרעפתית). הסרעפת היא השריר המפריד בין הבטן לחזה.

מחקרים אחרונים מראים כי הפתח בסרעפת עוזר לתמוך בקצה התחתון של הוושט.

חשוב לציין, ישנם אנשים רבים עם שבר סרעפתי אשר לא יסבלו מצרבת או מריפלוקס. אבל בקע סרעפתי עשוי לאפשר לתוכן הקיבה לזלוג בקלות רבה יותר לוושט.

שיעול, הקאות, מאמץ או מאמץ גופני פתאומי עלולים להעלות את הלחץ בבטן ולהוביל לבקע סרעפתי. לאנשים בריאים רבים בני 50 ומעלה יש בקע סרעפתי קטן, למרות שזה בדרך כלל מצב של גיל העמידה, בקעים hiatal להשפיע על אנשים בכל הגילאים.

בקעים סרעפתיים בדרך כלל אינם זקוקים לטיפול. אבל זה עשוי להיות נחוץ אם הבקע נמצא בסכנה של חנק, או מעוות באופן שמנתק את אספקת הדם. ייתכן ויהיה צורך לטפל בבקע במידה ויש לך בנוסף ריפלוקס חמור או דלקת

‍

מספר דברים נוספים יכולים להגדיל את הסבירות שיהיה לך ריפלוקס:

עודף משקל או השמנת יתר היריון התרוקנות מאוחרת של הקיבה, מחלות של רקמת חיבור כגון דלקת מפרקים שגרונית, סקלרודרמה או זאבת בחירות בתזונה ובאורח החיים עלולות להחמיר את הריפלוקס החומצי אם כבר יש לכם אותו: עישון מזונות ומשקאות מסוימים, כולל שוקולד ומזונות שומניים או מטוגנים, קפה ואלכוהול ארוחות גדולות אכילה לפני השינה, תרופות מסוימות, כולל אספירין.

‍

התסמין השכיח ביותר של  ריפלוקס הוא צרבת. זה בדרך כלל מרגיש כמו כאב בוער בחזה שמתחיל מאחורי עצם החזה שלך ונע כלפי מעלה לצוואר ולגרון שלך. אנשים רבים אומרים שזה מרגיש כאילו האוכל חוזר לפה, משאיר טעם חומצי או מריר.

הצריבה, הלחץ או הכאב של צרבת יכולים להימשך עד שעתיים. לעתים קרובות זה גרוע יותר לאחר אכילה. גם שכיבה או התכופפות עלולות לגרום לצרבת. אנשים רבים מרגישים טוב יותר אם הם עומדים זקופים או לוקחים סותר חומצה שמנקה חומצה מתוך הוושט.
אנשים לפעמים טועים כאבי צרבת לכאב של מחלת לב או התקף לב, אבל יש הבדלים.
פעילות גופנית עלולה להחמיר את הכאבים במחלות לב, ומנוחה עשויה להקל עליה.
כאב צרבת הוא פחות סביר ללכת יחד עם פעילות גופנית. אבל אתה לא יכול להבחין בהבדל, אז פנה מיד לעזרה רפואית אם יש לך כאבים בחזה. מלבד כאב, ייתכן שיש לך גם בחילה ריח רע מהפה קשיי נשימה קשה לבלוע הקאות שחיקת אמייל השן גוש בגרון אם יש לך ריפלוקס חומצי בלילה, ייתכן שיש לך גם: שיעול מתמשך דלקת הגרון אסתמה שמתרחשת בפתאומיות או מחמירה בעיות שינה

‍

בנוסף לצרבת אתם עשויים לסבול מ:

בחילה

ריח רע מהפה

קשיי נשימה

קושי לבלוע

הקאות

שחיקת אמייל השן

גוש בגרון

שיעול מתמשך

דלקת הגרון

אסטמה שמתרחשת בפתאומיות או מחמירה

בעיות שינה

החלחולת, החלק הסופי של המעי הגס. דלקת באזור זה נקראת פרוקטיטיס (Proctitis).