קלפרוטקטין הוא חלבון המשתחרר מתאי דלקת ונמדד בדגימת צואה. רמה גבוהה מצביעה על פעילות דלקתית במעי, אך אינה קובעת לבדה את הסיבה.
מה חשוב לדעת? הבדיקה יכולה לסייע להבחין בין IBD לבין IBS ולנטר תגובה לטיפול, אך זיהום, תרופות ומצבים אחרים עלולים להעלות את הערך.
אבחון וטיפול את התוצאה מפרשים לפי גיל, תסמינים, תרופות ומגמת בדיקות קודמות. ערך חריג עשוי להוביל לבדיקות נוספות, כולל קולונוסקופיה, בהתאם להקשר.
מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית ממשפחת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), המאופיינת בדלקת עמוקה העשויה לערב כל אזור במערכת העיכול - מהפה ועד פי הטבעת, אם כי לרוב פוגעת במעי הדק ובעיקר באילאום ובמעי הגס. הדלקת במחלה זו חודרת לכל שכבות דופן המעי, מה שמבדיל אותה ממחלות דלקתיות אחרות. לרוב המחלה מתאפיינת בפרקי התלקחות המתחלפים עם תקופות רגיעה, כאשר תסמיניה השכיחים כוללים כאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל, עייפות, ולעיתים חום או דימום רקטלי.
הסיבה המדויקת להתפתחות קרוהן אינה ידועה, אך נמצא קשר בין נטייה גנטית, תגובה חיסונית לא תקינה לסביבה, והרכב דופן המעי. ניהול המחלה דורש מעקב רפואי והערכה רב תחומית, כאשר מטרות הטיפול הן הפחתת הדלקת, השגת הפוגה (רמיסיה), שמירה על איכות חיים ומניעת סיבוכים. הגישות הטיפוליות כוללות תרופות נוגדות דלקת, מדכאות מערכת החיסון, טיפולים ביולוגיים, תזונה מותאמת ולעיתים ניתוח להסרת קטעים פגועים של המעי, כאשר ההחלטה הטיפולית מותאמת באופן אישי על פי חומרת התסמינים והיענות המטופל.
מחלת קרוהן אינה ניתנת לריפוי מלא בשלב זה, אך טיפולים מודרניים מאפשרים הפחתה משמעותית של התסמינים ושיפור מהותי באיכות החיים, וגם בעת תקופות רגיעה נדרש מעקב רפואי למניעת התלקחות נוספת ולזיהוי סיבוכים אפשריים. מומלץ להתייעץ עם צוות ייעודי למחלות מעי דלקתיות, לשלב תמיכה תזונתית, ולהיוועץ באנשי מקצוע מוסמכים ביצירת תוכנית ניהול כוללת המחויבת לאיכות חיים מיטבית
קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית השייכת לקבוצת מחלות המעי הדלקתיות (IBD), אשר מתאפיינת בדלקת מתמשכת ברירית המעי הגס בלבד. הדלקת תמיד מערבת את הרקטום ועלולה להתפשט באופן רציף לכל אורכו של המעי הגס, ולעיתים רחוקות גם לחלק הסופי של המעי הדק.
המחלה גורמת להיווצרות כיבים ופצעים בדופן הפנימית, ובהתאם לשטח הדלקת משתנה עוצמת התסמינים: כאבי בטן, שלשולים תכופים (לעתים עם דם או מוגלה), דחיפות במתן יציאות, ירידה במשקל, עייפות, חום ובמקרים מסוימים פגיעה בגדילה בילדים.
המחלה מתאפיינת בתקופות התלקחות והפוגה, ויכולה להתפרץ בכל גיל אך נפוצה בעיקר בגילאי 15-30. הסיבה המדויקת אינה ידועה, אך ההשערות הן לעירוב גנטי, סביבתי ותגובת יתר של מערכת החיסון נגד חיידקי מעי מועילים או פתוגנים זרים, מה שמוביל לתגובה דלקתית לא-מבוקרת. קוליטיס כיבית דורשת טיפול תרופתי קבוע ולרוב גם מעקב גסטרואנטרולוגי.
התרופות מיועדות לדיכוי הדלקת ולבקרה על פעילות מערכת החיסון. במקרים חמורים ובעת סיבוכים, ייתכן צורך בניתוח לכריתה מלאה או חלקית של המעי הגס. ישנם כיום כ-21 אלף חולי קוליטיס בישראל, ובשנים האחרונות חלה עלייה בתחלואה במדינות מערביות.
בדיקות האבחון כוללות בין השאר קולונוסקופיה ובדיקות דם, וכן בדיקת קפסולה וידאו חדשה המאפשרת סריקה מלאה ולא פולשנית של המעי הגס לצורך הערכת הדלקת ומעקב אחר המחלה.
תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא תסמונת תפקודית של מערכת העיכול, ולא מחלה אורגנית מבנית. משמעות הדבר היא כי בבדיקות הדמיה, אנדוסקופיה או בדיקות מעבדה לרוב לא נמצא ממצא פתולוגי ברור, למרות קיומם של תסמינים משמעותיים.
הסובלים מ-IBS עשויים להתלונן על מגוון רחב של תסמינים, בהם כאבי בטן חוזרים, נפיחות, ריבוי גזים, שלשולים, עצירות או שילוב ביניהם, ולעיתים גם בחילות ותחושת אי נוחות בטנית מתמשכת. התסמינים נוטים להשתנות בעוצמתם ובאופיים לאורך הזמן ולעיתים מוחמרים לאחר אכילה.
מבחינה פתופיזיולוגית, התסמונת קשורה להפרעה בציר מוח–מעי, רגישות יתר של מערכת העיכול, שינויים בתנועתיות המעי ולעיתים גם לשינויים בהרכב חיידקי המעי. במקרים רבים קיימת השפעה משמעותית של גורמים נפשיים כגון מתח, לחץ וחרדה, אשר עלולים לעורר או להחמיר את התסמינים.
האבחנה מבוססת על קריטריונים קליניים, לאחר שלילת מחלות אורגניות אחרות, ובמיוחד בהיעדר סימני אזהרה כגון דימום ממערכת העיכול, ירידה לא מוסברת במשקל או אנמיה.
הטיפול הינו תרופתי, דיאטטי, ולעיתים גם נפשי.