דימום יכול להתפתח בכל חלק של מערכת העיכול. מקורות אפשריים כוללים כיב, דלקת, כלי דם, טחורים, פוליפ, גידול או דליות בוושט ובקיבה.
מה חשוב לדעת? סחרחורת, חולשה, עילפון, הקאת דם, צואה שחורה או דימום משמעותי הם סימני אזהרה המחייבים הערכה רפואית מיידית.
אבחון וטיפול הבירור כולל הערכת יציבות, בדיקות דם ולעיתים גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, CT או בדיקות נוספות. אנדוסקופיה יכולה גם לעצור דימום באמצעות הזרקה, צריבה, קליפסים, קשירה או טיפול אחר.
דימום רקטלי המכונה גם דם בצואה הוא הפרשה של דם טרי בצבע אדום בהיר דרך פי הטבעת. כמות ההפרשה יכולה להיות קטנה או גדולה.
בכל מקרה של הופעת דימום בצואה, יש לעקוב אחר הדימום, משכו, תכיפותו ומידת חומרתו. כאשר הדימום מתארך וכרוך באובדן כמויות דם משמעותית, מדובר במצב שעלול להיות מסכן חיים ויש לפנות לרופא המטפל לצורך בדיקה והתאמת טיפול.
הדם יכול להיראות בצואה, באסלה או על נייר הטואלט ודימום קל בא לידי ביטוי בטיפות בודדות של דם טרי, אדום.
כאשר לדימום מתלווים כאבים, זהו לרוב סימן לכך שמקור הבעיה הוא בפי הטבעת.
התסמינים הם הפרשה מפי הטבעת של דם בצבע אדום או אדום־חום ושל קרישי דם.
גוון הדם בצואה תלוי בעיקר באזור שבו הדימום ממוקם במערכת העיכול. ככל שאזור הדימום קרוב יותר לפי הטבעת, הדם יהיה בגוון אדום בוהק יותר. לכן, דימום מהרקטום, מפי הטבעת ומחלקו התחתון של המעי הגס נוטה לצבע אדום חזק, ולעומת זאת דימום שמקורו בחלקים הראשונים של המעי הגס - המעי הגס הימני או הרוחבי - מתאפיין בדרך כלל בגוון אדום כהה או חום. בדימום ממערכת העיכול העליונה, צבע הצואה יהיה חום או שחור.
ניתן לחלק את הסיבות השכיחות לדימום מהסוג הזה לפי קבוצות:
• מחלות של אזור פי הטבעת והחלחולת - כמו , פיסורות טחורים וכיבים.
• ייתכן דימום רקטלי קל עקב עצירות ומעבר של צואה קשה דרך פי הטבעת.
• בעיות אנטומיות (מבניות) - בעיקר מנוכחות של "כיסים" (הנקראים סעיפים או דיברטיקולוזיס) במעי הגס שגורמים לבעיות בהספקת הדם למעי (איסכמיה).
• גידולים כמו סרטן המעי הגס.
• דלקת של המעי - למשל בגלל זיהום או חשיפה לקרינה - וכן מחלות דלקתיות כמו מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
• לאחר פעולות פולשניות כמו קולונוסקופיה שבמהלכה נכרתו פוליפים או נלקחה ביופסיה.
• כלי דם שטחיים לא תקינים בדופן המעי (אנגיודיספלזיה)
• לאחר טיפול בהקרנות לאגן עקב ממאירות, למשל בבלוטת הערמונית.
פצע המתרחש בקיבה או בתרסריון.
עלול לגרום לכאבי בטן, לדימום ולעיתים נדירות לחור בקיבה או בתרסריון.
בדרך כלל נגרם עקב החיידק Helicobacter pylori אולם נגרם גם עקב תרופות כגון אספירין, עישון או אלכוהול.
כיב פפטי הוא פצע פתוח (כיב) המתפתח ברירית מערכת העיכול העליונה, לרוב בקיבה או בתריסריון.
הכיב נוצר כאשר יש פגיעה במנגנוני ההגנה של הרירית, המאפשרת לחומצת הקיבה ולמיצי העיכול לגרום לנזק מקומי ומתמשך.
הגורמים השכיחים לכיב פפטי כוללים זיהום בחיידק Helicobacter pylori, שימוש ממושך בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDs) כגון: אספירין, וולטרן, נורופן וכדומה, ולעיתים גורמים נוספים כמו עישון, סטרס פיזיולוגי ומצבים רפואיים נלווים.
התסמינים יכולים לכלול כאב או צריבה ברום הבטן, תחושת אי-נוחות לאחר אכילה, בחילות, ולעיתים גם סיבוכים כגון דימום.
האבחון נעשה לרוב באמצעות אנדוסקופיה של דרכי העיכול העליונות, והטיפול מותאם לגורם הכיב וכולל תרופות להפחתת חומציות, טיפול בזיהום במידת הצורך, והימנעות מגורמים מחמירים. ברוב המקרים, טיפול נכון ומעקב רפואי מובילים לריפוי הכיב ולהקלה משמעותית בתסמינים.