תסמונת המעי הרגיז (IBS) היא תסמונת תפקודית של מערכת העיכול, ולא מחלה אורגנית מבנית. משמעות הדבר היא כי בבדיקות הדמיה, אנדוסקופיה או בדיקות מעבדה לרוב לא נמצא ממצא פתולוגי ברור, למרות קיומם של תסמינים משמעותיים.
הסובלים מ-IBS עשויים להתלונן על מגוון רחב של תסמינים, בהם כאבי בטן חוזרים, נפיחות, ריבוי גזים, שלשולים, עצירות או שילוב ביניהם, ולעיתים גם בחילות ותחושת אי נוחות בטנית מתמשכת. התסמינים נוטים להשתנות בעוצמתם ובאופיים לאורך הזמן ולעיתים מוחמרים לאחר אכילה.
מבחינה פתופיזיולוגית, התסמונת קשורה להפרעה בציר מוח–מעי, רגישות יתר של מערכת העיכול, שינויים בתנועתיות המעי ולעיתים גם לשינויים בהרכב חיידקי המעי. במקרים רבים קיימת השפעה משמעותית של גורמים נפשיים כגון מתח, לחץ וחרדה, אשר עלולים לעורר או להחמיר את התסמינים.
האבחנה מבוססת על קריטריונים קליניים, לאחר שלילת מחלות אורגניות אחרות, ובמיוחד בהיעדר סימני אזהרה כגון דימום ממערכת העיכול, ירידה לא מוסברת במשקל או אנמיה.
הטיפול הינו תרופתי, דיאטטי, ולעיתים גם נפשי.
שלשול (Diarrhea) הוא מצב רפואי המתאפיין בהעברת צואה רכה או נוזלית בתדירות מוגברת, לרוב יותר משלוש יציאות ביום, ולעיתים בנפח גדול מהרגיל. שלשול עלול להיגרם עקב תזונה לקויה, זיהום חיידקי, ויראלי או טפילי, דלקות של מערכת העיכול, מחלות שאינן ממקור גסטרואנטרולוגי, שימוש בתרופות שונות וכן מתח נפשי.
מבחינה פתופיזיולוגית, שלשול נגרם כתוצאה מאחד או יותר מהמנגנונים הבאים: הפרעה בספיגת מים ואלקטרוליטים במעי, הפרשה מוגברת של נוזלים לתוך חלל המעי, תנועתיות מעיים מואצת, או פגיעה ברירית המעי.
מבחינה קלינית, שלשול מסווג לפי משך הזמן ל:
שלשול עלול להיות מלווה בתסמינים נוספים כגון כאבי בטן, נפיחות וגזים, חום, דם או ריר בצואה, ירידה בלתי מוסברת במשקל וסימני התייבשות. המשמעות הקלינית והצורך בבירור רפואי תלויים במשך התסמין, חומרתו, גיל המטופל והופעת סימני אזהרה נלווים.
קושי בהעברת צואה החוצה מהמעי. יכול להיות עקב מעבר איטי במעי, בעיה בפי הטבעת או משני לתרופות או מחלות סיסטמיות (פרקינסון, סוכרת קשה ועוד). הטיפול הינו תרופתי.
עצירות הינה בעיה גסטרואנטרולוגית נפוצה.עצירות מוגדרת כשתי יציאות או פחות בשבוע או כקושי ומאמץ גדול בעת התרוקנות. בקרב האוכלוסיה הכללית, התדירות הנורמלית של היציאות מוגדרת בין 3-12 יציאות בשבוע. קיימת תפיסה מוטעית הרווחת בציבור כי תדירות תקינה של יציאות הנה יציאה אחת ביום. תפיסה זו מביאה לשימוש מוגזם ולעיתים אף מסוכן במשלשלים.
אנשים הסובלים מכך חווים לעיתים קשיים במהלך העברת הצואה ותהליך זה מלווה בכאבים ובמאמץ. למרבה המזל רוב מקרי העצירות הם זמניים. שינוי קל באורח החיים כמו פעילות גופנית ותזונה עשירה בסיבים תזונתיים לרוב יקלו את העצירות.
תלונות וסימנים:
במצב רגיל הצואה נדחפת במעי על ידי התכווצות שרירים. במעי הגס רוב המים והמלח המצויים בצואה מתערבבים ונספגים שוב בגלל שהם חיוניים לגוף, למרות זאת כאשר המעי סופג כמות גדולה של מים או אם התכווצות השרירים איטית, הצואה הופכת קשה ויבשה ועוברת במעי באיטיות רבה.
זהו הגורם הראשי לעצירות. גורם נוסף לעצירות הוא כאשר שרירים בהם משתמשים בזמן תנועת מעיים אינם "מתואמים" כראוי.
בעיה זו נקראת "אי תפקוד של רצפת האגן" והיא גורמת למאמץ בכל פעולת מעיים.
גזים במערכת העיכול מתבטאים בגיהוק (פליטת הגז דרך הפה) או בנפיחה (פליטת הגז דרך החלחולת).
מרבית האנשים מייצרים בין חצי ליטר לליטר וחצי גז מדי יום, ופולטים גזים עד 14 פעמים ביום.
זוהי תופעה טבעית תקינה של הגוף. ברוב המקרים פליטת הגז היא ללא ריח, אך יש מקרים שבהם נפלט ריח שאינו נעים לסביבה. כמו כן, תופעת הגזים עשויה לגרום לנפיחות וכאבי בטן ומי שחווה אותה קצת מעבר לכמות הממוצעת, עשוי מאוד לסבול ואף לחוש פגיעה באיכות החיים. טיפול בגזים במערכת העיכול באופן נכון ומדויק, עשוי מאוד לעזור בהפחתת הגזים, הנפיחות בבטן וכאבי הבטן.
אצל מטופלים בני חמישים ומעלה נשקלת בדרך כלל גם האפשרות של סרטן המעי הגס. כך גם כאשר יש במשפחת המטופל מקרים קודמים של סרטן במערכת העיכול. עניין זה חשוב במיוחד במקרים בהם המטופל לא עבר מעולם בדיקה של המעי הגס כגון סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה (בדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול התחתונה).